מַהוּ רֹעַ

(הִתְנַסּוּת בִּמְקוֹם מַסָּה)

 בְּיוֹשְׁבִי בְּבֵית הַקָּפֶה

וּמִתְרַפֵּק עַל כִּסֵּא

נָעִים וְנוֹחַ,

לוֹעֵס עֵט בְּזָוִית הַפֶּה,

מְנַסֵּה

לְהַגְדִּיר מַהוּ רֹעַ.

 

רוּחַ מִשְׁתּוֹלֶלֶת,

שׁוֹלֶלֶת מַחְסֶה

מִחֲסַר בָּיִת, כִּמְעַט יֶלֶד,

בְּכוֹבַע קָרוּע מְכָסֶה 

עֶרְוָה

וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה מִתְעַקֵש: 

“נְדָבָה”.

 

אֵיך זֶה שֶאֵינוֹ רוֹאֶה

כַּמָּה נֶחְמָד לִי וְרָגוּעַ,

וְאֵיךְ שֶׁמִצְחִי מִתְקַמֵט וְעֵט מְכוֹסֵס.

וּבְכֵן, מַהוּ רֹעַ.

וּבְעוֹדִי מְהַסֵס  

אֶת טַעֲנָתִי לְבַסֵּס,

מְמַקֵּד מַבָּטִי מֵעֶבֶר לַזְּרוֹעַ: 

 

אַה. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהַמִּלָּה 

קָשָׁה יוֹתֵר לְנִסּוּחַ

פִּי כַּמָּה מִמְלָאכָה

שֶׁל קַבְּצָן הַמְּסַדֵּר שְׂמִיכָה

מִקִרְעֵי עִתּוֹנִים בָּרוּחַ.

 

וּבְמַחְשָׁבָה שְׁנִיָה: הַמִּלָּה 

קָשָה בְּיוֹתֵר לְנִיתוּחַ

וְקָלָה יוֹתֵר הַמְּלָאכָה

שֶל סִדּוּר בָּרוּחַ

שֶל קִרְעֵי עִתּוֹנִים לִשְׂמִיכָה?

 

בְּפֶתַח בֵּית הַקָּפֶה בְּרָכָה

שֶל קַבְּצָן – חִנָּם אֵין כֶּסֶף. 

אָבָל, אָטוּם כְּצוֹלֵל בִּבְרֵכָה

אֲנִי כּוֹרֶה מְאָזְנִי אֲפַרְכֶּסֶת

לְקוֹלוֹת אֲחֵרִים, וּמְהָסֶּה 

בְבֵן-בְּלִי-הַבָּיִת בְּלִי בּוּשָׁה:

אֵינְךָ רוֹאֶה שֶׁאֲנִי מִתְעַסֵּק

בִּמְלֵאכֶת קְדוּשָה –

 

נֶאֱבַק לְהַגְדִּיר

מַהוּ רֹעַ.

 

עוֹד הַמִּלָּה מִתְהַלֶכֶת

לָה אֲדִישָה וּסְתָמִית,

מַחְשָׁבָה מִתְהַפֶּכֶת

כְּרוּחַ סְתָוִית-

פִּתְאוֹמִית

וּמְבָשֶׂרֶת רָעוֹת,

מְבָקֶשֶת לִקְ-רֹעַ

מִן הַיָּד מַטְבְּעוֹת.