נתיבים
כתב-עת ליצירה ולעיון
גיליון מס' 20, דצמבר 2018
באשר לשיטות המאבק בשעבוד – השירים נעים בין רצון במאבק תקיף, דרך קריאת תיגר רמה נגד מי שכופה את רצונו על המדוכא והמשועבד הפוליטי, החברתי, או האישי, וכלה במאבק פסיבי, הנראה ככניעה והכרה בחולשה, בטווח הקצר, אך סופו סיכוי לניצחון בעתיד הרחוק.
הגיליון כולל את שיריהם של 30 משוררים, סיפורים מאת 5 סופרים, ויצירות מתחום האמנות הפלסטית של 3 אמנים, וכן הפניות לקטעי מוסיקה העוסקים בשחרור שהולחנו על ידי יוצרת אחת.
בגיליון גם מאמר קצר של המשוררת צביה ליטבסקי על מזמור קל”ט בתהילים, וכן רשימת ביקורת של שמעון רוזנברג, על ספר שירים, שגם בו בולט יסוד של “כלא נפשי”, נוכח ההכרה כי החיים חסרי תוחלת ומצויים במעגל סגור ללא מוצא ומשמעות לקיומנו.
קריאה נעימה,
נעמה ארז ושמעון רוזנברג
שחרור, חופש וחירות
דבר העורכים
הנושא “שחרור, חופש וחירות”, והיבטיו, לו מוקדש גיליון 20 של כתב העת “נתיבים”, מעסיק, מסתבר, יוצרים רבים מאוד. יעיד על כך המספר הגדול מאוד של יוצרים ששלחו את יצירותיהם אלינו. רוב היצירות היה, כרגיל, בתחום השירה, אך גם בתחום הפרוזה נשלחו יצירות רבות. ניתן ללמוד מכך שהנושא רחב ממה שנראה היה במבט ראשון, או שיש בו שוליים “אמורפיים”, שאפשרו, בעיני היוצרים, “מרווח פרשני” משלהם, עד שנראה כי כמעט כל יצירה, העוסקת בגורל החברה והפרט, או בנפש היוצר, עונה (או אפשר לכפות אותה) על הנושא. לפיכך תהליך המיון שערכנו היה קשה מן הרגיל. נאלצנו לוותר על לא מעט יצירות טובות, שלטעמנו לא נגעו בנושא באופן ברור מספיק, מחוסר מקום – גם על כמה יצירות טובות ורלבנטיות. נשמח לפרסם את אלה ואת אלה בעתיד.
היצירות שפרסמנו עוסקות, כאמור, במגוון רחב של סוגיות החופש, החל מחופש הבחירה של הפרט וכלה בבחירות פוליטית, וכמובן בהיעדר החופש, שלא נעשה תמיד רק מחוסר ברירה: העדר חופש מבחירה מתברר בכמה יצירות, כנובע מרגש אחריות של הפרט או משיקולי רווח והפסד רציונליים. כך, ניכרת התחבטות בין היתרונות שמציעים הבית, חיי המשפחה והתרבות המודרנית והעירונית, מול חוסר הגבולות, לצד סכנות, ש”מציעה” הבריחה למרחבי הטבע. לצד זאת אחד השירים מוצא כי בעידן המודרני הטכנולוגי, האדם כלא ב”חשיכה” את אלוהיו, אולם בכך גם הקטין וכלא את עצמו.
בתפר שבין השעבוד החברתי לאישי, בולטת בגיליון שירה נשית הקוראת תיגר נגד כללים ומסגרות חברתיים ודתיים, שבמיטבם יכלו להיות “תומכי שירה” נשית, אך בצורתם הממוסדת, הם חונקים אותה. אחד השירים מביע את רצונה של החברה לשעבד ולקרבן את הפרט השונה והחריג, העצמאי בדעותיו ובמעשיו. בתחום הפוליטי-מוסרי עוסקים כמה מהשירים בפשיזם ובנאציזם באירופה ודיכוי חירויות הפרט על ידיו, או בביקורת על החזון הציוני, החל מגלגולו המקורי, וכלה בהופעתו הנוכחית ככובש וכמדכא חופש ביטוי פוליטי ויצירה אמנותית בישראל. מנגד מצוי שיר המבקר את ממסד השירה, כשמאלנית (וחילונית) המדכאת את חופש הביטוי של משורר המביע בכתיבתו את תפיסתו הימנית ואת תרבותו הדתית.
.