העולם עומד עכשיו בפני שינויים דרמתיים בכל קנה מידה. זאת מבלי להכנס לסיבות מדוע ישנה בצורת קיצונית באירופה אשר גורמת לנהרות להתייבש ובכך לפגוע באספקת המזון, וקיים חשש הולך וגדל מפני הפיכת חלק גדול מהעולם המערבי לעני ולרעב יותר. מצטרפת לכך הידיעה שהרעב באפריקה הוא אורח קבע, וראוי לשאול אם לשינויים אלה תהיה השפעה גם עלינו, בישראל הקטנה. מציאות זו עלולה גם לאיים על שלוותו הנפשית של הפרט, גם אם הוא חש בטוח בעולמו הקטן, כי שוב אין לדעת ש”לי זה לא יקרה”.
מציאות לא דמיונית זו, שנחזתה בידי מומחים לפני זמן רב, צריכה להדיר שינה מעיני כולנו. גם אנו, בכתב העת נתיבים, עוקבים בדאגה אחר המתרחש וסבורים שיש לתת לכך ביטוי ביצירה התרבותית לסוגיה, ולהביע הזדהות עם הסבל. והרי רעב חומרי ונפשי קיים גם בחברות השפע, שבה תהליכי מודרניזציה מהירים, שינויים כלכליים חדים (ופוליטיים) מזעזעים את המרקם החברתי, מקשים על הפרט להשתלב, יוצרים אבטלה ועוני ומתבטאים גם בלחצים נפשיים וב”רעב” ליציבות ושלווה. גיליון 31 של כתב העת יעסוק בהיבטים שונים של רעב והשפעתם על בני האדם והחי:

1. רעב חומרי, אובייקטיבי א. היבטים פוליטיים שמשפיעים על העוני ועל הרעב: ביקורת ומחאה כנגד האחראים לרעב, כמי שגורמים לשינויים דמוגרפיים, אקולוגיים ועימותים אלימים (מוסדות בינלאומיים, מעצמות ומדינות, חברות ומפעלים כלכליים, ומוסדות חברתיים –לוקאליים)

ב. הרעב, וגילוייו השונים בחיינו, בעבר הרחוק והקרוב, בהווה ובעתיד הריאלי הקרוב, ובעתיד רחוק-מדומיין (האם זהו מצב שיש לפעול נגדו, או רק לצפות בו על היותו בלתי נמנע) והשפעתו על הכלל והפרט.

ג. רעב בשל מצב חברתי, משפחתי, מגבלות ונכות פיסית או נפשית “פורמלית”

ד. רעב כמניע מקדים לפעולה אישית, בכלל זה פעולה אמנותית. אך לא (לא) נפרסם יצירות ארספואטיות, העוסקות ב”רעב נפשי” (או “דחף” רגשי) בתהליך היצירה.

לעבוד בעבודה “לא מכובדת”), אדישות ופטליזם (ציפייה לעזרה “מידי שמיים”), חוסר אונים וייאוש (חלקם מקבלים ביטוי בספרו של קנוט האמסון, “רעב”). רעב אובייקטיבי והרעבה חומרית, על מצב נפשי של היוצר וסביבתו.