רעב עורי

זֶה רַק הָרָעָב הָעוֹרִי שֶׁמִּשְׁתּוֹלֵל בְּתָאֶיךָ,

בִּגְלָלוֹ אַתָּה פִּתְאוֹם מְחַפֵּשׂ אוֹתִי.

זֶה רַק בִּגְלַל הָרָעָב הָעוֹרִי,

פִּיּוֹנִיּוֹת הָעוֹר יוֹנְקוֹת לַשָּׁוְא.

כָּךְ הֵבַנְתִּי פִּתְאוֹם הַבֹּקֶר

כְּשֶׁדִּבְּרוּ בָּרַדְיוֹ עַל “skin hunger”,

שֶׁקַּיָּם אֵצֶל כָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַחֶבְרָתִיִּים,

שֶׁהַמַּגָּע חִיּוּנִי לְהִשָּׂרְדוּתָם הַשְּׁפוּיָה,

שֶׁמַּגַּע עוֹר בְּעוֹר

מַפְרִישׁ אוֹקְסִיטוֹצִין

וּמֵיטִיב עִם לַחַץ הַדָּם שֶׁלָּהֶם

וְאִלּוּ הֶעְדֵּר הַמַּגָּע נוֹקֵב רָעָב.

כָּפָן הוֹלֵם בְּעוֹרָם,

פִּילִים מִתְגָּרְדִים עַד שִׁגָּעוֹן בְּעֵצִים,

יִלְלַת כִּסּוּפִים נוֹרָאָה בּוֹקַעַת מִלּוֹעוֹת חֲתוּלִים.

זֶה לֹא רַק בִּגְלַל הַלִּיבִּידוֹ

שֶׁמִּתְגַּבֵּר אֶצְלְךָ בְּאֹפֶן אֶקְסְפּוֹנֶנְצְיָאלִי,

וְאִלּוּ אֶצְלִי מַרְאֶה עֲקֻמָּה מְשֻׁטַּחַת לְמִשְׁעִי,

זוֹ תּוֹלֶדֶת הַהֶעְדֵּר.

בַּבֹּקֶר אֲנִי בָּאָה אֶל חַדְרָהּ שֶׁל בִּתִּי,

לָשֶׁבֶת לְצַד מִטָּתָהּ.

וַחֲתוּלֵנוּ, שֶׁלּוֹ גַּלַּאי חֹם מְפֻתָּח לְהַפְלִיא,

מְאַתֵּר מִיָּד אֶת עוֹרָהּ, אֶת עוֹרִי,

מִצְטַנֵּף בֵּינָהּ לְבֵינִי.

אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁתָּמִיד

הָיָה לְךָ כֶּלֶב

וְרָעָב גָּדוֹל

אֲבָל עַכְשָׁו מַגֵּפָה.