הִגַּעְתִּי לְבַסּוֹף לַטְּרָגֶדְיָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁל וַיְלְד*
וְקִבַּלְתִּי מָה שֶׁרָצִיתִי. כָּל כָּךְ
הַרְבֵּה סֻכָּר שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי מָה לַעֲשׂוֹת
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה סֻכָּר וְלֹא הֵבֵאתִי כַּפִּית,
אָכַלְתִּי מִן הַיָּד אֶל הַפֶּה. הָרִיר שֶׁנָּזַל
יָצַק גּוּשִׁים גּוּשִׁים שֶׁהִתְעַבּוּ עַד
שֶׁהָפְכוּ עֲצוּמִים מִכְּדֵי לִבְלֹעַ.
אֵין זֶה מְשַׁנֶּה דָּבָר. הָאָסוֹן נִקְבַּע
בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת
הָיִיתִי כְּפֶסַע לִפְנֵי הַהַרְעָלָה
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה סֻכָּר.
*לדברי אוסקר ויילד בעולם הזה קיימות שתי טרגדיות: האחת היא לא להשיג מה שאנו רוצים והאחרת – להשיג. האחרונה גרועה הרבה יותר.