אודות המשוררת
אורית קלופשטוק
משוררת ומנחה מפגשי כתיבה מחברת הספר ׳לא יכולתי לרשום את זה בתיק׳ (פרדס, 2020) זוכה פרס שר התרבות, והספר החדש ׳אישה מבראשית׳ אשר רואה אור בימים אלה.
חמישה שירים / אורית קלופשטוק
בינינו
וְלֹא הָיָה בֵּינֵינוּ אֶלָּא אֶלֶף קִילוֹמֶטְרִים
בָּהֶם כְּבִישִׁים, בָּהֶם עָרִים, בָּהֶם גָּרִים אֲנָשִׁים אֲחֵרִים
(פַּעַם אֲפִלּוּ נָסַעְתִּי אֶל מֵעֵבֶר לָאוֹקְיָנוֹס
וְחִשַּׁבְתִּי כַּמָּה אֲנִי מַגְדִּילָה מִמְּךָ מֶרְחָק
וְכַמָּה זֶה לֹא מְשַׁנֶּה)
וְלֹא הָיָה בֵּינֵינוּ אֶלָּא שֶׁקֶט
אוֹ שֶׁזּוֹ הָיְתָה שְׁתִיקָה רוֹעֶמֶת, אוֹ
הַזְּעָקָה שֶׁלֹּא בָּקְעָה
וְעַכְשָׁו שֶׁנּוֹצְרָה כְּאִלּוּ לֹא נוֹצְרָה
הַאִם זֶה יִתָּכֵן
וְלֹא הָיָה בֵּינֵינוּ אֶלָּא גַּעְגּוּעַ
נִמְתָּח כְּמוֹ חוּט דַּיָּגִים שָׁקוּף וּבְקָצֵהוּ פִּתָּיוֹן
אֶל הַפֶּה הָרָעֵב הַמְּבַקֵּשׁ לְהִצָּבֵט
הַמּוּכָן לַמְּחִיר, לְכָל מְחִיר
וּבִלְבַד שֶׁיִהְיֶה בֵּינֵינוּ.
ברצלונה
רוֹכֵל סַנְגָּלִי פָּרַשׂ בַּדִּים צִבְעוֹנִיִּים
לְאֹרֶךְ הַטַּיֶּלֶת הַמִּשְׁתַּפֵּלֶת אֶל הַיָּם
פִּזֵּר עֲלֵיהֶם בִּזְרוֹעוֹתָיו הַדַּקּוֹת
קוֹנְכִיּוֹת, שַׁרְשֶׁרָאוֹת, סִכּוֹת זוֹהֲרוֹת
מִינֵי קֻפְסָאוֹת מְעֻטָּרוֹת
סָקַר אוֹתִי בְּעֵינַיִם תְּאֵבוֹת
אִשָּׁה, אַתְּ אִשָּׁה, אֵין לָךְ קִיּוּם מִלְּבַד אִשָּׁה
רָכַנְתִּי, עָנַדְתִּי לִי אַחַת מֵהַסִּכּוֹת.
(אֲנִי אִשָּׁה שֶׁל גֶּבֶר אֶחָד
כְּבָר שְׁלוֹשָׁה לֵילוֹת אֲנַחְנוּ כָּאן
שָׂכַרְנוּ חֶדֶר קָטָן בָּרֹבַע הַיָּשָׁן
מַדּוּעַ אַתָּה לֹא בָּא אֵלַי?)
בור
אֲנִי הוֹלֶכֶת אֶל הַיָּם
וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא
שׁוּב וָשׁוּב אֲנִי חוֹזֶרֶת אֶל
אוֹתוֹ הַבּוֹר
מְפַלֶּסֶת אֵלָיו דְּרָכִים אֲחֵרוֹת
פּוֹתַחַת שְׁבִילִים חֲדָשִׁים
וְתָמִיד מוֹצֵאת אֶת עַצְמִי
בְּאוֹתוֹ בּוֹר
וְהַבּוֹר אֵינֶנּוּ מָלֵא.
ושמה לא תבוא
עַכְשָׁו אֲנִי מְרִימָה עוֹד אֶבֶן
עַל הַחוֹמָה הַמִּתְגַּבָּהַת
מְזַהָה שְׁכָבוֹת שֶׁל זְמַן
טָמַנְתִּי פְּתָקִים בָּאֲבָנִים הָאֵלֶּה
קוֹלִי כָּלוּא וּמְבֻצָּר
אֲנִי שׁוֹמֶרֶת
עַל הַחוֹמָה הַמִּתְגַּבָּהַת
קוֹדַחַת חֲרַכֵּי יְרִי בֵּין סְדָקִים
בּוֹרַחַת מֵהֶבְזֵקֵי הַשֶּׁמֶשׁ
נִקְבַּת דְּמָעוֹת יָבְשָׁה עִם הַשָּׁנִים
הִיא לֹא נִבְקַעַת
הַחוֹמָה הַמִּתְגַּבָּהַת
הַלָּזֶה אֲנִי מְיַחֶלֶת כְּשֶׁאֲנִי תּוֹלֶשֶׁת אֲזוֹבִים?
עַכְשָׁו אֵינִי רוֹאָה אֶת הַשָּׁמַיִם
בִּטְנִי רָעָב גָּדוֹל וְגַעְגּוּעִים.
הִנֵּה
כְּחֹם הַיּוֹם אַתְּ מִסְתַּתֶּרֶת
מֵעַצְמֵךְ, מֵרְצוֹנֵךְ, מֵהַתְּשׁוּקָה
נִזְהֶרֶת מִתְּהוֹמוֹת יֵיאוּשׁ
נִמְלֶטֶת אֶל שִּׁגְרָה
אוּלַי פָּסַקְתְּ מִלְּקָווֹת
אוּלַי אֵינֵךְ מַאֲמִינָה
כַּמָּה אֶפְשָׁר לְחַכּוֹת
בְּפֶתַח הָאֹהֶל?
כַּמָּה אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת
לִבְשׂוֹרָה?
הַמַּלְאָכִים בַּחוּץ אֵינָם שֶׁלָּךְ
הֵם עָפִים מִמֵּךְ וְהָלְאָה
אַתְּ מְצִיצָה בָּהֶם וּמִתְפַּלֶּלֶת
אַתְּ מְרִימָה מַבָּט מַעְלָה
קוּמִי, מַהֲרִי, לוּשִׁי אֶת חַיַּיִךְ
אַמְּצִי אֶת לְבָבֵךְ
עִצְרִי מַלְאָךְ לְפִתְחֱךְ
הֲגִּישִׁי לוֹ אֶת פְּרִי יָדֵךְ
וְתִצְחֲקִי
כֵּן, תִּצְחֲקִי
כַּמָּה שָׁנִים בָּכִית
וְדָבָר לֹא קָרָה?
חוֹלְלִי נִסִּים
נִסִּים קוֹרִים
אִם תִּצְחֲקִי
תִּצְּרִי בְּשׂוֹרָה
הֲיִי מַלְאָךְ
פִּרְשִׂי כְּנָפַיִךְ
צְאִי, לוּשִׁי אֶת חַיַּיִךְ
כָּעֵת אַתְּ חָיָה. כָּעֵת חַיָּה.