הַשֵּׁ’יחְ הַדְּרוּזִי

הִגִּיעַ מִדֵּי שָׁבוּעַ לָאֹהֶל

לְרַפֵּא אֶת כְּאֵבֵי גּוּפָהּ שֶׁל אִמִּי

תְּקוּפַת הָאֳהָלִים הִיא כְּמוֹ פֶּרֶק תָּנָכִ”י בְּחַיַּי

כְּשֶׁהָיִינוּ שׁוֹכְנֵי אֹהָלִים. זֶה לֹא נִתְפָּשׂ

שֶׁחָיִיתִי חַיִּים שֶׁכָּאֵלֶּה,

וְנֶחְשַׁבְתִּי כְּאַחַת מִבְּנֵי הַמּוֹשָׁבָה בְּיָקְנְעָם.

מִגִּנָּתָם פָּרְחוּ פִּרְחֵי צִפָּרְנִים וְשׁוֹשָׁן

עָלָה מֵהֶן רֵיחַ שׁוֹשַׁנִּים שֶׁהִזְכִּיר לִי אֶת גַּנֵּנוּ בְּבַגְדָּד.

אֲבָל הָיָה  בָּאֹהֶל אֹכֶל, וְגַם עָבַרְנוּ אַחַר כָּךְ

אֶל צְרִיף מִפַּח.

וְהָיָה אוֹר שֶׁפָּרַץ מֵעֲשָׁשִׁית הַנֵּפְט.

הָרְגָשׁוֹת שֶׁלִּי מְחֻקִּים,

לֹא פּוֹרְצִים מִתּוֹכִי רְגָשׁוֹת כָּלְשֶׁהֵם,

גַּם לֹא זוֹכֶרֶת מָה חַשְׁתִּי

כְּשֶׁחֶבְרָתִי סִימָה גְּבִירְץ כְּבָר עָבְרָה לִצְרִיפוֹנִים

לְיַד הַמּוֹשָׁבָה.

אֲבָל הָיִיתִי חֵלֶק מֵהַכֹּל, וְנֶחְשַׁבְתִּי אָז כְּבַת הַמּוֹשָׁבָה

כִּי הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי הֵפֵרָה כָּל מַחֲשָׁבָה עַל עֹנִי.

כִּי הַשָּׂגוֹת שֶׁפָּרַשׂ אֱלֹהִים לְמַרְגְּלוֹתֵינוּ זֶה לֹא תַּעְתּוּעַ שֶׁל יֹפִי

זוֹ מְצִיאוּת אַדִּירָה

שֶׁכָּל הַנּוֹשֵׁם אוֹתָהּ

מִתְמַזֵּג עִם הַפְּרָחִים.