אֲנִי זוֹרֶמֶת הָלְאָה,
מִשְׁקָלָהּ שֶׁל הָאֵשׁ שֶׁיָּקְדָה
הוֹלֵךְ וּמִתְמַתֵּן
לֹא הָיָה לִי פְּנַאי אוֹ רָצוֹן
לָשִׂים עָלַי חוֹתֶמֶת שֶׁל מִתְיַסֶּרֶת
נֶאֱבֶקֶת בָּעֹנִי הַנִּכְפֶּה עָלַי
בִּנְתִיב הַגּוֹרָל תַּחַת בְּרֵזֵנְט
הָאֳהָלִים
בַּמָּקוֹם שֶׁהָרִצְפָּה הָיְתָה בּוֹצִית
וְהַדְּמָעוֹת הִתְעַרְבְּבוּ עִם
נְקִישׁוֹת הַגֶּשֶׁם.
וּמַבְּטֵי עֵינַי רָאוּ הַכֹּל וְאֶת
הַמִּדְבָּר,
וְאֶת הַמְּצוּקָה שֶׁהִגְּרָה אֶל חַיַּי,
לֶחֶם עִם מַרְגָּרִינָה וְסֻכָּר,
אֲרוּחַת בֹּקֶר וְעֶרֶב בְּחָסוּת הָאֳהָלִים,
בְּשַׂר תַּרְנְגֹלֶת בְּיוֹם כִּפּוּר,
עַל דְּבַשׁ אֵין מָה לְדַבֵּר.
אמירה הס
אֲבָל הָיָה הָעֹשֶׁר הַזֶּה,
שֶׁל שְׂדוֹת עֵמֶק יִזְרְעֶאל
שֶׁזָּרְעוּ בִּי אַהֲבָה
לִצְמֹחַ כְּפֶרַח אֲבִיבִי תָּמִיד.
הָיְתָה בִּי הָאַהֲבָה הַזֹּאת
לְטֶבַע הַדְּבָרִים שֶׁבַּסְּבִיבָה,
צָרִיךְ לְהִשְׁתַּלֵּב, וְגַם אִם אֵין לִי כֶּסֶף
לְהָבִיא מַתָּנָה לְיוֹמוּלֶדֶת שֶׁל חֲבֵרָה,
וְגַם אִם אָחִי הַנַּעֲלֶה שֶׁהָיָה בַּהֲגָנָה,
לֹא נֶעְתַּר לְדִמְעוֹתַי, לָתֵת לִי דְּמֵי כִּיס,
הָיָה בְּתוֹכִי הָעֹשֶׁר הָאַגָּדִי הַזֶּה,
שֶׁאֲפִלּוּ הַדְּמָעוֹת מָתְקוּ לִי.
שֶׁהַפְּרָחִים בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל הִקִּיפוּ אֶת לִבִּי
בְּגַעְגּוּעַ מַתְמִיד לַכּוֹכָבִים.
הַגַּעֲגוּעַ וְהָאֹפֶק הָרָחוֹק
אַחַר כָּךְ הַשָּׁמַיִם צָלְלוּ אֵלַי
מַקִּיפִים אוֹתִי בְּטַבַּעַת שֶׁל אוֹר,
הָיִיתִי מַלְאָךְ מְרַחֵף