בשנת ב-2018, אחרי יותר מארבעים שנים של כתיבה (בהן התקופה שבין 2015 ועד היום, שבה כתבתי ללא הפסקה), יצא לאור ספרי הראשון, “מציאות נקלפת”.
“מציאות נקלפת”
ההוצאה לאור היתה מאמץ נפשי לא קל, משני טעמים. האחד הוא שלמרות שהשירים שלי היו סוג של יומן אישי כאוב, כתוב ב”לשון סתרים”, ניתן בכל זאת “לפצח” את המסרים שבו. הגורם השני היתה ההכרה הגוברת לגבי חוסר התכלית שבהוצאה לאור של ספר, כפי שגם ביטאתי בשיר המוצג משמאל.
הספר הבא
החשיפה ההדרגתית, באמצעות פייסבוק, איפשרה לי להשתחרר משתי העכבות הללו. עתה, אני מקווה, יגיעו גם הספרים הבאים. אחד מהם היה כבר ערוך, אולם בשל שלל נסיבות, (כולל שנות הקורונה), הוצאתו לאור התעכבה ואני מקווה שבעתיד הלא רחוק יגיע גם תורו.
תכנים חדשים
בינתיים, אתר זה מוקדש רובו ככולו, ל”מציאות נקלפת”. בהמשך אוסיף תכנים נוספים, ישנים כחדשים. עם הזמן אני מקווה לארח כאן כותבים נוספים וסקירות ספרים. בצילום (משמאל), קולאז’ מקסים ששלחה לי טלילה בהרב, לאחר שקיבלה את הספר בדואר ואני שמח לשתף גם כאן.
דויד מנשה
אֶל עֵינֵי הַחֶסֶד
מִדְרְסֵי הַצְּחוֹק עֲלֵיהֶם אֲנִי
מְקַרְטֵעַ לִקְרַאת פָּנַיִךְ
הַשְּׁקוּפִים, נָפְלוּ.
עַתָּה אֶדְלֹג אֶל עֵינֵי הַחֶסֶד
הָאוֹסְפוֹת לִקְרַאת
מוֹתִי.
הָבָה נִסְגֹּר אֶת הַשֶּׁמֶשׁ נַאֲפִיל
בְּפַנָּסֵי חֹשֶׁךְ אֶת הָאוֹר הַמְּכַזֵּב
בְּמִצְעַד תַּעֲתוּעִים, הָבָה נְגַלֶּה
אֶת פְּנֵי הַתּוֹעִים.
עִצְמִי אֶת עֵינַי בְּחָזְקָה כִּי
דִּמַּמְתִּי אֵלַיִךְ שְנוֹת אֶלֶף, לִפְתֹּחַ
בָּךְ חַרְצֻבּוֹת נֶפֶשׁ נַעֲנָה,
אַךְ מִשְׁטְחֵי הַקֶּרַח עַד-יַעֲמֹד
אֵיתָן נִצְבוּ כְּעַמּוּדֵי עַשְׁתֹּרֶֹת בֵּית
שָׁן.
הִנָּחֵם, הִנָּחֵם, הֵם קוֹרְאִים אַנְשֵׁי
בְּלִיצַעַר. הֵאָסֵף אֵלַי, הֵאָסֵף אֵלַי,
גּוֹנֵחַ בִּכְנָפָיו הַשֶּׁקֶט.
וַאֲנִי אוֹמֵר: הֲכִי תִּמְתַּק לַעֲנָה גַּם
אִם אַמְתִּין עוֹד שָׁנָה? הֵן זְנָבִי
בֵּין רַגְלַי וַאֲנִי מֵילִיל בְּגַעְגּוּעֵי
כֶּלֶב מְשֻׁגָּע מוּל יָרֵחַ
נֶעְלָם.
(1978)
השיר שמימין, “אֶל עֵינֵי הַחֶסֶד”, אותו אני מקריא בווידיאו שמשמאל, נכתב כמצויין בסופו של השיר, ב-1978. הוא פותח, הלכה למעשה, את התקופה שבה התחלתי לכתוב באופן סדיר. תפיסת העולם שלי נותרה דומה גם אחרי שנים רבות כל כך ולכן מצאתי לנכון להציגו, כאן, בעמוד הבית.