אַטְלַנְטִיס מִשּׁוֹעֶרֶת/ דויד מנשה
וְאִם הָיִית בָּאָה עַכְשָׁו, וּמָה פִּתְאֹם
מִכָּל הַיָּמִים הָיִית בָּאָה, דַּוְקָא
בְּמִקְסַם הַיּוֹם הַנּוֹבֵל הַזֶּה,
אִם מֵעוֹלָם לֹא
בָּאת.
לֹא בָּאת, אוּלַי כִּי אֵינֵךְ מַמָּשׁוּת
הַמַּמְתִּינָה לִי אֵי שָׁם, לְפָחוֹת
לֹא יוֹתֵר מֱּאַטְלַנְטִיס
מְשֹׁעֶרֶת.
וְאִם הָיִית קַיֶּמֶת, הַאִם בֶּאֱמֶת הָיוּ
נִתְלוֹת עֵינַיִךְ בְּמִפְתָּח שְׂפָתַי
הַלּוֹחֲשׁוֹת מִלִּים?
הַאִם הָיִית מִתְפַּעֶלֶת בִּמְלוֹא יָפְיֵךְ,
שֶׁאֵין וַדָּאִי מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי
מְסַפֵּר לָךְ שֶׁהֵאַרְתָּ אֶת יוֹמִי
כְּמוֹ הָיוּ חַיַּי לַיְלָה
אָרֹךְ?
הַאִם הָיִית צוֹחֶקֶת וְאוֹמֶרֶת אֵיזוֹ
מֵטָפוֹרָה רוֹמַנְטִית מַקְסִימָה,
אוֹ כְּמוֹ בַּחַיִּים, הָיִיתְ מְנִידָה
אֶת רֹאשֵׁךְ וְאוֹמֶרֶת אַתָּה
רַק קְלִישָׁאָה שְׁחוּקָה
אַתָּה.