פורסם בכתב-העת “נתיבים”, גיליון מס’ 23.
שָׁם גָּדַלְתִּי אוּלַי / דויד מנשה
אֲנִי זוֹכֵר שֶׁשָּׁם גָּדַלְתִּי אוּלַי וּלְכָל מֶרְחַב הָעַיִן פְּרוּשִׂים הָיוּ שָׁם שְׁטִיחִים גְּבוׂהֵי-שֵׂעָר כְּעִשְׂבֵי עֲרָבוֹת, בּוֹלְעִים מִקִּיר אֶל קִיר אֶת כָּל הַקּוֹלוֹת, גַּם אִם לֹא רָחַשׁ מְאוּם בַּבַּיִת, כְּמוֹ הָיוּ הַקּוֹלוֹת נִסְתָּרִים כַּצְּבָאִים הַנִּשְפַָּפִים מִפְּנֵי טוֹרְפִים בְּמִישׁוֹרֵי סָוָנָה. וְהָיוּ שָׁם קִירוׂת הַאִיגְלוּ שֶׁאֵין בּוֹ אִישׁ, לוּחוׂת-קֶרַח לְהָגֵן מִפְּנֵי קוׂר הַקֹּטֶב, שָׁם בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ גָּדַלְתִּי. וּלְכָל מֶרְחַב הָעַיִן פְּרוּשִׂים הָיוּ שָׁם מִשְׁטְחֵי רְצָפוֹת קָרוֹת לְהַצֵן רַגְלַיִם טוׂפְפוׂת יְחֵפוֹת בְּחֹם הֲמִזְרַח הַתִּיכוֹן, גַּם בְּאֵין שָׁם כָּל רֶגֶל לִדְרֹךְ. שָׁם, בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ גָּדַלְתִּי הָיָה אוֹר הַקַּיִץ הַקָּשֶה שׁוֹטֵף פְּנִימָה אִלְמָלֵא כִּסּוּ תְּרִיסֵי עֵץ כְּבֵדִים אֶת פְּנֵי הַחַלּוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים, כְּלוּחוֹת בַּרְזֶל הַמְּגוֹנְנִים עַל פִּתְחֵי מְצוּדָה מִבְּרַד חִצֵּי אוֹיֵב. שָׁם דָּלַק בָּעֲשָשִיוׂת שֻׁמַּן לִוְיָתָן לְהָאִיר קָלוּשׁ חֹרֶף צְפוֹנִי. פַּעַם גַּרְתִּי שָׁם, אוּלַי, אֲנִי זוֹכֵר.
© כל הזכויות שמורות / דויד מנשה, דצמבר 2016, ינואר 2017