קטגוריה זו, של ביקורת ספרי שירה, מבטאת את האהבה ארוכת שנים שלי לשירה. עבורי, שירה איננה רק סוגה ספרותית, אלא דרך להתבונן בעולם, להקשיב לשפה, ולפעמים גם להבין דרך שיר דבר־מה שלא ניתן לנסח אחרת.
כאן אני כותב על ספרי שירה שאני קורא, של משוררים מרכזיים לצד קולות פחות מוכרים שראויים, בעיניי, לתשומת לב. אינני ניגש אל הספרים האלה כ”מבקר” במובן השיפוטי הצר, אלא כקורא מעורב, סקרן, ולעיתים גם מתווכח. הכתיבה כאן צומחת מתוך הדיאלוג שלי עם הטקסטים: עם השפה שלהם, עם המוזיקה הפנימית שלהם, עם הדימויים, המבנים, השתיקות, ועם השאלות שהם מעוררים.
אני נמשך במיוחד לשירה שמבקשת יותר מקריאה חולפת – שירה שמעכבת, שמערערת, שדורשת קריאה חוזרת, ושבכל פעם נפתחת אחרת. לעיתים אני כותב על המהלך שהספר יוצר, על הקול הפואטי שנבנה בו, או על האופן שבו השירים משוחחים זה עם זה. ולעיתים אני מתעכב דווקא על שיר יחיד, משום שלפעמים שיר אחד יכול לשאת עולם שלם.
הביקורות כאן אינן נכתבות רק כדי להמליץ על ספר כזה או אחר, אלא כדי לנסות להבין מה השירה הזאת עושה: איך היא פועלת בשפה, אילו מחשבות היא פותחת, אילו חוויות היא מנסחת, ואיך היא פוגשת את הקורא. לעיתים אעסוק גם בהקשרים רחבים יותר -מסורת פואטית, תרגום, זיקות בין משוררים, או מקומו של ספר בתוך התרבות ובתוך מהלך יצירתו של משורר.
יש לי עניין מיוחד בשאלה איך קוראים שירה. לא רק מה “אומר” השיר, אלא איך הוא פועל, מה הוא דורש מן הקורא, ומה קורה כשחוזרים אליו שוב. הקריאה החוזרת הזאת – ההעמקה, ההתעכבות, הניסיון להקשיב למה שלא נאמר במפורש – נמצאת גם בלב הכתיבה שלי כאן.
אני לא מבקש להציע קריאה סמכותית או סופית. להפך. אני רואה בביקורת הזמנה לשיחה. לעיתים הכתיבה כאן היא ניסיון לנסח מחשבה תוך כדי קריאה, ולעיתים להציע פרשנות שאולי תעורר מחשבה נגדית. במובן הזה, הקטגוריה הזו היא לא רק אוסף של ביקורות, אלא יומן קריאה מתמשך.
אם שירה מעניינת אתכם , אם כקוראים, ככותבים, כחוקרי ספרות, או פשוט כמי שמבקשים לפגוש שפה במיטבה, אני מזמין אתכם לקרוא יחד איתי. ואם הביקורות כאן יובילו אתכם לחזור אל ספר שירה, לגלות משורר חדש, או לקרוא שיר אחד לאט יותר – דייני.